תוצאות מחקר מראות כי מעקב פעיל אחר סרטן הערמונית בטוח בדרך כלל
פורסם 29 September 29, 2021
מחקר מעקב גדול זה מאשר את בטיחות המעקב הפעיל, כפי שמוצג בשיעור הנמוך של גרורות או מוות, כולל אלה שעברו לאחר מכן טיפול", כותב בדר מ. מיאן, MD.
מעקב פעיל (AS) לניהול סרטן הערמונית בסיכון נמוך הופך אט אט לסטנדרט בפועל של הטיפול. למרות שאימוץ המעקב פעיל הולך וגובר, נראה כי עדיין יותר מדי חולים עם סרטן ערמונית בסיכון נמוך עוברים לטיפול פעיל. המטופלים והרופאים כאחד מביעים חשש עקב הסיכון להתקדמות המחלה במהלך המעקב והצורך בטיפול פעיל. נושאים אלה טופלו במחקר שנערך לאחרונה על ידי Cooley et al על קבוצה גדולה ורבת מרכזים של גברים שעוברים ממעקב פעיל לטיפול פעיל.
הערת איצי באר: מעקב פעיל משמעותו בד"כ מעקב PSA תקופתי (על שלושה חודשים לפחות), בדיקת אורולוג תקופתית וכן MRI לערמונית כל שנה
החוקרים העריכו את הפרמטרים הקליניים והפתולוגיים הקשורים לעיתוי המעבר ממעקב פעיל לטיפול בקבוצה משולבת של 7279 חולים מ -28 מוסדות בין השנים 1991 ל -2018. הם גם העריכו את הקשר בין וריאנטים גנטיים למעבר לטיפול בקבוצת משנה של מטופלים. שאלת המחקר העיקרית הייתה משך הזמן שעבר מאבחון סרטן הערמונית ועד למעבר לטיפול. גם אלה שלא נעקבו בפרוטוקול AS קפדני נותחו באותו אופן כמו אלה שכן.
החולים חולקו לקבוצות סיכון:
- חולים בסיכון נמוך היו בקבוצת דרגת גליסון 3+3=6 הוגדרו בדרגהGG1 והיה להם PSA נמוך מ – 10 ng/mL , שלב קליני cT1, ו -2 דגימות ביופסיה חיוביות או פחות.
- חולים בסיכון בינוני הוגדרו כ- GG2גליסון 3+4=7, PSA 10 עד 20 ,ng/mL שלב cT2 או 3 דגימות ביופסיה חיוביות מכל דרגת גליסון.
- חולים בסיכון גבוה הוגדרו כ GG3 ומעלה והיו בשלב cT3 או 4 דגימות חיוביות מכל דרגת גליסון,
החוקרים השוו בין GG1 בנפח נמוך, GG1 בנפח גבוה (≥ 4 דגימות ביופסיה מעורבות), חולים בסיכון בינוני ובסיכון גבוה. כמו כן, בוצע ניתוח תת-קבוצות, כולל גזע כפי שהמטופל דיווח, ומוצא שהוסק מהגנטיקה בעת המעבר. ההיסק הגנטי התקבל מנתוני פולימורפיזמים בודדים לא מתואמים של נוקלאוטיד שהיו זמינים עבור קבוצת משנה של חולים.
מתוך 6775 הגברים העונים על הקריטריונים להכללה במחקר, חציון ה- PSA עמד על 5.0 ng/mL ו- GG1 צוין ב -91.6%, שלב cT1 ב -79.5%, 1 עד 2 דגימות ביופסיה ביופסיה חיוביות ב -77.6% מהחולים. היו 882 גברים (13.0%) שהיו להם כמה תכונות בסיכון גבוה יותר כגון GG ≥ 3 (1.2%), cT3 (0.7%) או 4 דגימות ביופסיה חיוביות או יותר מכל GG (11.3%)
המעקב החציוני לכל המחזור היה 6.7 שנים, במהלכן 33.4% מהגברים עברו לטיפול פעיל. הזמן החציוני למעבר היה 6.8, 6.1 ו -7.0 שנים למחלות בסיכון נמוך, בינוני וגבוה בהתאמה. הסיבות השכיחות ביותר למעבר היו סיווג מחדש של הדרגה בלבד (48.8%), עלייה ב PSA (8.5%), גידול בנפח הגידול (7.2%), חרדה (5.0%) וסיבות אחרות (9.0%). מבין הגברים שמתו פחות מ -1% מתו מסרטן הערמונית, ואילו 1.3% מתו מסיבה אחרת.
ניתוח רב משתני, כולל הגזע, הוכיח כי GG גבוה יותר, PSA, שלב גידול קליני, מספר דגימות ביופסיה ביופסיה חיוביות ושנת אבחון קרובה יותר היו קשורים באופן משמעותי לזמן מוקדם יותר למעבר לטיפול פעיל. גברים בעלי נפח גבוה, 4 או יותר דגימות ביופסיה GG1 היו בעלי סיכוי גבוה יותר מאלו עם 3 דגימות ביופסיה GG1 או פחות לעבור לטיפול (63.6% מול 26.0%). יתר על כן, שיעור המעברים לטיפול פעיל היה גבוה יותר מאלו הסובלים ממחלה בסיכון בינוני (63.6% מול 38.3%), אך דומה לגברים עם גורמי סיכון אחרים גבוהים יותר (63.6% מול 65.7%). גברים עם GG1 בעל נפח גבוה עברו לטיפול מוקדם יותר מאשר חולים עם GG1 בנפח נמוך
(aHR 3.46, 95% CI: 2.92-4.10). הסיכון למעבר היה גבוה יותר מאשר אצל חולים בסיכון בינוני
(aHR 1.78, 95% CI: 1.59-1.99) ודומה לכל החולים האחרים בסיכון גבוה.
גיל, גזע והיסטוריה משפחתית חיובית של סרטן הערמונית לא היו קשורים לזמן המעבר. לא היה הבדל בזמן המעבר בין גברים שחורים ולבנים בקבוצות סיכון שונות. יתר על כן, לאף אחת מקבוצות המוצא הגנטי לא נצפה זמן קצר יותר למעבר לטיפול. מעבר לטיפול אקטיבי נרשמה בקרב 2260 גברים (1107 כריתת ערמונית, 565 טיפולים קרינתיים ו -588 טיפולים אחרים), מתוכם 124 (5.5%) פיתחו לאחר מכן הישנות,PSA 29 (1.3%) מהם פיתחו גרורות ו -11 (<1%) מתו בשל סרטן הערמונית.
מחקר זה כלל מטופלים מ -28 מרכזים על מנת לספק ניתוח של דפוסי טיפול ייצוגיים יותר. עם זאת, הניסיון להרכיב קבוצה גדולה של "העולם האמיתי" עשוי גם להכניס הטרוגניות מהותית שעלולה לבלבל את התוצאות ולהקשות על זיהוי האסטרטגיה היעילה ביותר. חלק מהמקומות עשויים להשתמש בהמתנה זהירה במקום בפרוטוקול AS מוגדר בקשיחות. המרווחים לבדיקת PSA וביופסיה אינם זמינים. בנוסף, הנתונים על תחלואה נלווית, תוחלת חיים וטריגרים מדויקים למעבר לטיפול לא נמסרו.
שיעור המעבר הגבוה יותר לגברים עם 4 דגימות ביופסיה GG1 מאלה עם 3 דגימות ביופסיה GG1 או פחות או סרטן הערמונית בסיכון בינוני אינו מפתיע. כאשר מתחילים בנפח גבוה יותר של סרטן, סביר להניח שאדם יגיע מוקדם יותר לסף השרירותי (PSA, גליסון, נפח) למעבר לטיפול פעיל.
הגורמים השכיחים ביותר למעבר טיפול בקבוצה זו היו שינויים בדרגת גליסון או PSA או דגימות ביופסיה חיוביות. חשוב לקחת בחשבון שהמעבר לטיפול אקטיבי ( בהתבסס על נפח גידול גבוה יותר או PSA ) אינו בהכרח גורלם הביולוגי של סוגי סרטן אלה, אך סביר להניח כי מדובר בתופעה צמודה הקשורה להבנה או לדאגה של האורולוגים המטפלים משינויים אלה. האם שינוי בדגימות ביופסיה חיוביות עם GG1 מ -3 ל -4 דגימות ביופסיה או עלייה ב- PSA בלבד מעיד על פרוגנוזה גרועה? האם המעבר לטיפול עקב חרדה מייצג הזדמנות להחמיץ ייעוץ מתאים למניעת טיפול מיותר?
לסיכום:
מחקר מעקב גדול זה מאשר את בטיחות המעקב הפעיל כפי שמוצג בשיעור הנמוך של גרורות או מוות, כולל אלה שעברו לאחר מכן לטיפול.
שיעור המעבר של 33% לטיפול (מכל סיבה שהיא) אינו כשל באסטרטגיית המעקב הפעיל אלא הצלחה שכן שני שלישים מהחולים נחסכו באופן בטוח טיפולים במשך למעלה משבע שנים. כעת, עם שילוב בדיקות MRI של הערמונית או בדיקות גנומיות, מטופלים ואורולוגים יכולים להרגיש בטוחים יותר בשימוש במעקב פעיל כדי להימנע באופן בטוח מטיפול מיותר.
מקור:
- Cooley LF, Emeka AA, Meyers TJ, et al. Factors associated with time to conversion from active surveillance to treatment for prostate cancer in a multi-institutional cohort. J Urol. Published online August 16, 2021. doi:10.1097/JU.0000000000001937
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34503355/
תרגום – אפי פז
עריכה איצי באר
11/2021
אודות המחבר
צור נושא חדש
האם לנוכח המחקר מי שהתגלה אצלו סרטן ערמונית 3+4 ואשר עבר הקרנות ונמצא כעת בטיפול הורמונלי של שנה וחצי מומלץ לעבור MRI לערמונית אחת לשנה על מנת לאפיין מה מצב הערמונית או רק מעקב תקופתי של PSA כדי לוודא הצלחת הטיפול?
תודה
שלום דור
למיטב ידיעתי בד"כ מספיק מעקב PSA אצל מי שנמצא בטיפול הורמונלי לאחר קרינה לערמונית. במיוחד במצב שה PSA נמוך.
יחד עם זאת לקבלת החלטה מוסמכת יש להיוועץ באונקולוג המטפל.
הרבה בריאות